"זה שפעם-פעם היה הרבה יותר טוב, על זה כבר שמענו, אבל הנה רעיון חדש: פעם לא היו מחלות כלל, ולכן בני אדם לא מתו ממחלות. כשהיה מגיע זמנו של אדם לסיים את חייו – זה היה מתרחש באפצ'י אחד, שבו הייתה הנשמה מתעופפת לה החוצה דרך נחיריו. משרד הבריאות וקופות החולים יכולים היו להתנהל באפס תקציב או להתבטל בכלל. בזכות יעקב אבינו פג תוקפו של העיטוש, ובמקומו הופיעו כל המחלות שאנו מכירים, והמוות הפך ליותר צפוי, אך גם להרבה פחות נעים."

ההומור שאני מחפש בספרות חז"ל אינו הומור לעגני, אם כי גם מקומו של הז'אנר הציני לא נפקד מספרות זו. ההומור המדבר אל ליבי, ואשר אותו בחרתי להציג בלקט זה, ספוג באהבה למקורות המקראיים, למצוות התורה וליהודים המקיימים מצוות אלה. הומור זה ממחיש עבורנו את העובדה שחז"ל היו אנושיים. הם ידעו גם לקנא ולשנוא, לתעב וללעוג. הומור טוב מעיד על חוכמה של יוצריו.

מני (עמנואל) גל חי בעין-גדי, מחנך, מוזיקאי, ורב חילוני, המטפח תרבות יהודית ישראלית בקהילתו ומסביב לה. כחלק מפעילותו הוא מפרסם באתר האינטרנט הקהילתי דף יומי, העוסק בטקסטים מארון הספרים היהודי. דפי ספר זה נאספו מתוך למעלה מאלף הדפים שנכתבו עד היום.