“כְּכָל שֶׁהִתְקָרֵב הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַלִּמּוּדִים הַהִתְרַגְּשׁוּת רַק הָלְכָה וְהִתְגַּבְּרָה וְאִתָּהּ גַּם הַחֲשָׁשׁוֹת – אֵיךְ תִּסְתַּדֵּר בְּבֵית הַסֵּפֶר? אֵיךְ תַּעֲנֶה בְּעִבְרִית לִשְׁאֵלוֹת הַתַּלְמִידִים וְלִשְׁאֵלוֹתֶיהָ שֶׁל הַמּוֹרָה? וְאֵיךְ בִּכְלָל יִקְרְאוּ לַמּוֹרָה?”

פעמים רבות אנו פוגשים מישהו שונה מאיתנו – שונה במראה, שונה בשפה שהוא מדבר, שונה בתחביבים או שונה בהתנהגות. לא תמיד אנחנו יודעים לקבל בקלות את השונה, כי קל הרבה יותר להזדהות עם מי שדומה לנו. אבל חשוב לזכור שלא כל שונה הוא משונה. לפעמים השוני דווקא מקרב, לפעמים בשוני יש משהו מעניין ומרתק.

סיפורה של יוליה, עולה חדשה מאוקראינה שעולה לכיתה א’, מלמד אותנו את השיעור הכי חשוב – לא כל מי ששונה הוא משונה, והשוני דווקא מקרב ויש בו משהו מעניין ומרתק. הרי זו זכות גדולה ללמד את השונה ואף יותר מזה – ללמוד ממנו.