אוניית הנוסעים הגדולה ושמה ישראל נותקה מהגוררות האוסטרליות ושייטה אל תוך הים הפתוח, מלווה בספינת טילים וצוללת ישראליות, הכח הימי האחרון ששרד מחיל הים הישראלי.
האוקיאנוס נפרש לפניהן. הן כבר חצו שני אוקיינוסים – את האטלנטי לאורכו, ואת ההודי לרוחבו. הגיעה העת לחצות גם את הגדול מכולם – את האוקיאנוס הפסיפי במסע הלויה כמעט אין סופי של מדינה שנהרגה בקרב בידי בני דתה.
על האוניה היו 557 הישראלים האחרונים אשר נלחמו בממלכת יהודה, יישות שלטונית דתית-טוטאליטרית קיצונית שצמחה מתוכה של מדינת ישראל וצבאה והשתלטה עליה.
עם גבור כוחם של הקיצונים הדתיים והחלת חוקי כפיה שהביאו לחורבנה של הדמוקרטיה ברחו מליוני ישראלים אל מחוץ לגבולות המדינה ורבים אחרים נכנעו במהלך מלחמת האזרחים הארוכה לצבא הממלכה, ויתרו על זהותם החופשית והפכו בעל כורחם ליהודאים.
זהו רומן דיסטופי המתחיל בנובמבר 2084.
בלחץ אמריקאי ועולמי הסכימה לבסוף ממלכת יהודה להניח לאחרוני הישראלים שנלחמו בה לעזוב את הארץ  על גבי אונית קרוזים גדולה ולחפש ארץ חדשה שתהיה עבורם לבית, בתנאי שיעדם יהיה בצידו השני של העולם.
כל רומן דיסטופי מעלה מציאות קיצונית וקשה שבספר זה עוסקת בעתידה של ישראל החופשית.
הספר נכתב בקיץ הבוער של שנת  2023 שבו נאבקו בכנסת וברחובות שני עמים יהודים זה בזה.
אוקטובר הנורא והמלחמה הארוכה אחריו חייבו את שני העמים היהודים להתאחד לצורך קיום וניצחון, אך מתחת לפני השטח לוחשות גחלי הפילוג.