"לו ידעו שירי מלחמה,
את גודל הפחד בעת רגיעה.
לו ידעו שירי מלחמה,
לראות ולגעת בנפש כאובה.

כי אז, כן אז,
נוכל לראות, נוכל לשמוע,
את אותם שירי מלחמה,
חוזרים אלינו כתפילה."

הלומי הקרב הם הפצועים השקופים של המלחמה – אלה שחוזרים מהקרב אך נושאים אותו עמוק בתוכם, יום אחר יום, לילה אחר לילה.
בספרו המטלטל, חושף אלי ברקו – שלחם במלחמת יום הכיפורים – את עולמם הפנימי של נפגעי הנפש, בשירים כנים, צורבים ומלאי תבונה ואומץ.
זהו ספר שהוא עדות אישית מזעזעת, אך גם כתב האשמה כלפי חברה ששכחה והתנערה מאלו שהקריבו את גופם ונפשם למען המדינה.
בין השורות – בתוך העצב, הכאב וקרעי הזיכרון – פורצת קריאה דחופה: להכיר, להבין, ולא להותיר עוד את הלוחמים להיאבק לבדם.

המלחמה שאחרי המלחמה הוא לא סתם ספר – הוא זעקה שקטה אך עיקשת, קריאה לריפוי, תיקון והכרה, למען אלו שנלחמו – ולמען החברה הישראלית כולה.