"לא ניצחתי את הפחד. לא מחקתי את הכאב.
בחרתי לחיות."

מה קורה כשהמוח יודע שהסכנה כבר חלפה, אבל הגוף ממשיך להילחם על חייו בכל בוקר מחדש?
במשך שנים הייתה נטיה וסדזה בטוחה שהיא פשוט חזקה. היא המשיכה לתפקד, לעבוד, לגדל ילדים, ליצור ולרקוד, גם כשהלב והגוף נשאו בתוכם סוד שלא קיבל מקום. היא שרדה, עד שהגוף סירב להמשיך לשתוק.
בספר ביכורים אישי, חשוף ונוקב, לוקחת נטיה את הקורא למסע מטלטל בין התפרקות לריפוי, בין הבדידות שאיש אינו מדבר עליה ובין הדרך הפתלתלה חזרה אל החיים. במילים פשוטות, כנות ומזוקקות, היא מתעדת את הקריסה שהגיעה דווקא אחרי שנים של הישרדות, ומגלה כיצד הצלקות אינן חייבות להיות סוף הסיפור.
זה אינו ספר על ניצחון הירואי על הטראומה, אלא על האומץ העמוק והיום־יומי ללמוד לחיות לצידה. על היכולת לגלות את כוחם של התנועה, האומנות והקשר שבין הגוף לנפש, ועל הבחירה האמיצה, יום אחר יום, להמשיך לרקוד גם בתוך החושך.
בכתיבה אינטימית, כנה ומלאת חמלה, נטיה וסדזה מעניקה קול למי שחיים עם פוסט־טראומה ולמי שמבקשים להבין אדם אהוב המתמודד איתה. זהו ספר שיגרום לכם להרגיש פחות לבד, ולהאמין שגם אחרי החושך הגדול ביותר אפשר למצוא את הדרך הביתה.

נטיה וסדזה היא אימא לשני ילדים, יוצרת, כותבת ומנחת מרחבים המשלבים ביטוי רגשי דרך יצירה ותנועה. לאחר שנים של התמודדות עם פוסט־טראומה מורכבת (CPTSD) יצאה למסע אישי של גילוי, ריפוי ובנייה מחדש. כתיבתה נולדה מתוך החיים עצמם – מתוך רגעי השבירה והאמת – ומתוך אמונה עמוקה שדווקא מהמקומות שבהם נשברנו, אפשר לצמוח מחדש. זהו ספרה הראשון.