כְּשֶׁקֶּשֶׁת סִיֵּים לְחַלֵּק אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁלּוֹ לַחֲבֵרִים, הוּא גִּילָּה שֶׁכָּל הַצְּבָעִים נֶעֶלְמוּ מֵהַלֵּב הַקָּסוּם שֶׁלּוֹ. הַלֵּב הָפַךְ לְשָׁקוּף וְנוֹתְרוּ בּוֹ רַק טִיפּוֹת מַיִם קְטַנּוֹת וּצְלוּלוֹת.
דָּוִד הִבִּיט בְּקֶשֶׁת בִּדְאָגָה וְשָׁאַל, "קֶשֶׁת, הַאִם אַתָּה עָצוּב? חִילַּקְתָּ אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת הַיָּפִים שֶׁלְּךָ וְנִשְׁאַרְתָּ בְּלִי צְבָעִים בַּלֵּב…"
קֶשֶׁת חִיֵּיךְ חִיּוּךְ רָחָב, כָּזֶה שֶׁרַק הוּא יוֹדֵעַ לְחַיֵּיךְ. עֵינָיו בָּרְקוּ כְּשֶׁעָנָה, "מָה פִּתְאוֹם? אֲנִי הַיֶּלֶד הֲכִי מְאוּשָּׁר בָּעוֹלָם! לִרְאוֹת אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי שְׂמֵחִים וְלִהְיוֹת חָבֵר טוֹב – זוֹ הַמַּתָּנָה הֲכִי יָפָה שֶׁיָּכוֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי."

רגישותו המיוחדת של קשת מאפשרת לו לזהות מצוקה בקרב חבריו. הוא חוֹוֶה איתם את הפחד, את הכעס ואת החרדה, ומבחין ברגישות בקושי לשתף פעולה או ברגעים שבהם האהבה הופכת לחונקת מדי. קשת מעניק לחבריו לב צבעוני במתנה, ודרכו לומדים הילדים להפיג את הכאב, למצוא כוחות פנימיים ולהתגבר על כל מכשול.

טלי קלדרון היא אם חד־הורית, שחרף המשברים בחייה גידלה את ילדיה שירלי ואראל על ערכי הנתינה והאהבה לזולת. היא חלמה תמיד ליצור עולם טוב יותר ולעזור לילדים ולבני נוער למצוא את מקומם בחברה. את עבודתה כגרפיקאית היא נטשה לאחר יותר מעשרים שנה, והחלה לעבוד כסייעת בגן ילדים למען מטרה זו.