אוגוסט 1925
השרפה פרצה בשעה תשע בבוקר באחד הרחובות המקבילים לשלנו ביפו. היא הסתיימה בהרס מוחלט של אותו רחוב, כאילו הופצץ; בערמות של רהיטים וכלי בית שנערמו לכדי בריקדות בכל מקום; באוריינט אין כל מושג כי יש לכבות שרפות. ראשית מתחילים להוציא ולסלק את המטלטלין ממקום האש, לאחר מכן עומדים בתנוחה שלווה מול הבעירה ומשאירים לשיקול דעתה אם בכוונתה להתפשט או לכבות.

"היומנים של אווה" הוא תיעוד אישי והיסטורי מרתק של חוויותיה של אווה אופנהיימר, צעירה יהודייה מברלין, שיצאה למסע לארץ ישראל בשנות העשרים של המאה העשרים. ביומניה מתארת אווה את העלייה, את ההתיישבות, את הטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ ואת ההיכרות עם אנשיה ועם טבעה.
אווה נוחתת אל לב המציאות הארץ־ישראלית בתקופת המנדט הבריטי. היא מתארת באומץ וברגישות את המפגש הבין־תרבותי בין יהודים ובין עמים אחרים, את ההווי החלוצי, את קשיי ההתיישבות ואף את המסע האישי שלה, כאישה צעירה וסקרנית שמוצאת את עצמה במציאות לא מוכרת. אווה מגלה יכולת התבוננות עמוקה, רגישה, תרבותית ואסתטית; היא כותבת בסגנון עשיר ופיוטי, מלא בחמלה ובהומור.
בספר מובאים סיפור חייה של אווה והאופן המפתיע שבו התגלו כתביה לאחר מותה.
אווה, שלאחר נישואיה שינתה את שמה מאווה אופנהיימר לחוה כרמי, הרבתה לעסוק בכתיבה ספרותית ותיעודית. מאות כתבות ומאמרים פרי עטה התפרסמו בכתבי עת. בכתיבתה היא מיטיבה לתאר את סיוריה ברחבי הארץ ואת חבלי הלידה של מדינת ישראל בהתהוותה. בחלקו השלישי של הספר מובאות שבע מהכתבות שפורסמו.
"היומנים של אווה" הוא יצירה ספרותית־היסטורית יוצאת דופן שמעניקה לקוראים תיעוד חי ונוגע של תקופת העלייה וההתיישבות, עשרות שנים לפני הקמת המדינה.
זהו ספר חובה על מדף תולדות ארץ ישראל.