מָה קוֹרֶה כְּשֶׁיֶּלֶד אֶחָד מֵעֵז לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁנִּרְאֶה לָעַיִן?

דָּנִיאֵל אוֹהֵב מִשְׂחֲקֵי מַחְשֵׁב, עוֹלָמוֹת קְסוּמִים וְחִידוֹת מִסְתּוֹרִיּוֹת.
אֲבָל עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁהַמָּסָךְ נִדְלָק בְּאוֹר אַחֵר לְגַמְרֵי, הוּא מְגַלֶּה שֶׁהַהַרְפַּתְקָה הָאֲמִתִּית לֹא מְחַכָּה בְּתוֹךְ הַמִּשְׂחָק אֶלָּא מֵעֵבֶר לוֹ.
בְּמַסָּע מָלֵא קֶסֶם, דָּנִיאֵל פּוֹגֵשׁ חֲבֵרִים לֹא שִׁגְרָתִיִּים, עוֹבֵר מִבְחָנִים שֶׁל אֹמֶץ
וְלוֹמֵד לְהַקְשִׁיב לַקּוֹל הַפְּנִימִי שֶׁמַּנְחֶה אוֹתוֹ גַּם בִּרְגָעִים שֶׁל פַּחַד וְסָפֵק.

"דָּנִיאֵל וְאֶבֶן הַקְּסָמִים” הוּא סִפּוּר עָדִין וּמְעוֹרֵר הַשְׁרָאָה עַל אֱמוּנָה עַצְמִית, הִתְמוֹדְדוּת עִם פְּחָדִים, וְהַגִּלּוּי שֶׁהַכּוֹחַ הָאֲמִתִּי נִמְצָא כְּבָר בְּתוֹכֵנוּ.
מַתְאִים לִילָדִים שֶׁאוֹהֲבִים פַנְטַזְיָה, וְלַהוֹרִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים לְהַעֲנִיק סִפּוּר עִם לֵב.

זֶהוּ סִפְרָהּ הַחֲמִישִׁי שֶׁל גִּילָה נַגָּר, אֵשֶׁת חִנּוּךְ וְסוֹפֶרֶת יְלָדִים.