“הוא קנה עיתון, “גופת נערה נמצאה על שפת הים.”
הוא ידע את זהותה של הגופה. הוא ידע זאת מראש, עם שראה אותה עומדת בפינת הרחוב ופניה מופנות לחלון הראווה. חיוורון התפרס בפניו. אט־אט החלו רגשי אשמה להציפו. בעיני רוחו ראה את משפחתה ואת אחיה הקטנים, שאותם אהב עד מאוד. ראה אותם יושבים על הרצפה אבלים וחפויי ראש. מבין קרעי בגדיהם, בצבצה אצבע מאשימה לעברו בזעקה: “רוצח”.”

גרוש מגולל את סיפורו של אדם, אנטי גיבור, חסר ביטחון ויציבות, שנאלץ בגיל שלושים, בעקבות גירושיו, לעזוב את ביתו ומשפחתו ולחפש את עצמו, בעיר הגדולה, תל־אביב. הוא עובר בתוך סיפורי אהבה קצרים, ונוחל אכזבות בזו אחר זו. הוא עובר משברים גם במערכות יחסים עם חברים, וחי בתחושה תמידית שקיימת סכנה אמיתית לחופש הרוח ולחירות הנפש שלו.
כשרונו של אלי עוזרי בכתיבה התגלה בנעוריו והוא מצא בה את ייעודו.
כתיבתו לא מתחנפת לקורא – היא מבקשת ממנו להיות קשוב, לפקוח את מבטו ולפתוח את קווי ישותו לנגיעה אומנותית תובענית ומעתיקת נשימה.

אליעזר עוזרי יליד 1946, הוציא לאור שני ספרי שירה: “ספיץ” – 1979, “סתרי ראי” – 1989.
בשנים האחרונות מוציא את כתביו מהגנזך ועושה את המיטב כדי להוציאם אל האור.