הספר מאוד מעניין ומאוד קריא, זה קשה לתפוס שבן אדם עבר מסכת כל כך ארוכה של יסורים על מנת לשרת את המולדת, בלי להתפנק ובלי להתלונן, אני פגשתי פעם ראשונה את המחבר בזהרני בשנת 1984 והעבודה שם הייתה מאוד קשה ומפרכת, זה לא בא לידי ביטוי מלא בספר אבל היה שם עומס קשה לחיילים מנטאלית ופיזית גם בטווסים ובמארבים וגם בהגנה על סוכני השב"כ שהיו עושים הצבעות אמל"ח והיה צריך להתארגן תוך דקות כי לא היה זמן מיותר, עכשיו אני מבין עוד יותר כמה אלי היה חזק מנטאלית ופיזית, כי הוא לא היה נח היה בכל מקום, וכל נסיעה הייתה מסוכנת בטירוף,לאחר מכן אני זוכר את האימונים בנבי מוסא הייתה שמועה שיש למחבר המג"ד קשרים בחיל האוויר כי טייסות המסוקים עבדו אצלנו כאילו היינו פרשי אוויר, כשבסך הכל היינו נחלאים, קשה לתפוס איך אדם צעיר בגיל 25 ניהל אופרציה כל כך מורכבת.בנוסף למרות כל הלחצים הקשים אלי לא איבד טמפרמנט מעולם, איש יצוק כסלע

אלי אמיתי - דוד שלי, הספר שהוצאת "גם לתקווה יש מקום" מתנה מושלמת מאחותך הקטנה - אמא שלי. תמיד הערצתי אותך על מי שהיית על הדרך שלך ולאן שהגעת. הסיפור חיים שלך מעורר השראה וההישגים שלך הם לא מובנים מאליו. גדלתי על סיפורי הילדות שלכם, על הטרגדיה הנוראית שפקדה אתכם, הסיפורי ילדות שלכם הם חלק ממני על היום שאמא טבעה בים יחד עם אחיכם. על הקשיים וההתמדודיות שנאלצתם יחד עם אבא שלכם לעבור ( סבא שלי כמה אהבתי אותו) על איך שאתה כאח שמרת על אמא שלי. אני אספר לך משהו (ולא אכפת לי שכל הרשת תדע) לפעמים יש לי כעס כמו כל ילדה על אמא שלה שהיא לא מבינה אותי תמיד ושם זה המקום שתמיד אני נזרקת ומזכירה לעצמי איזה חיים היא עברה איזה חיים אתם עברתם ומה נהייה מכל אחד מכם, המקום הבלתי נתפס שכל אחד הצליח בחייו כאילו שני הוריו דחפו אותו להצלחה! אתה גאווה על מה שהיית על מה שעברת ואיך שהובלת בשנותייך בצבא. לא אשכח את היום שעברת את תאונת הדרכים הקשה ואת הכותרת שהתפרסמה "ניצל מהחיזבאללה - נפצע קשה בכביש" חיכיתי לספר הזה לשמוע מהמקום האישי שלך, לשמוע על הסיפורי ילדות של אמא שלי מהעיניים שלך, על סיפורי הצבא שלך הקרבות שבהם השתתפת והובלת בעיקר בלבנון. אתה גאווה ואני הכי ממליצה לקרוא את הספר ולהבין את המשמעות שלתקווה יש מקום על הכוח רצון על ההתמדה והאמון.