כשג’יה גיבורת הספר מגיעה לקיבוץ, המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, היא מגיעה אליו כמו עולה חדשה שנחתה בתרבות אחרת. נדמה כי בקיבוץ הכל שלו יותר, פסטורלי, רגוע וירוק, אך מראה יכול להטעות. פעם אחר פעם, בחיפושיה אחר אהבה, מעניקה ג’יה “הבחורה העירונית”, את אמונה ואת תומתה לגברים, לקיבוצניקים שרוצים בה, בגופה. אך פעם אחר פעם, הם מועלים באמונה ופוצעים את נפשה הרכה, גורמים לה לסגור את ליבה.
בשפה קולחת ורכה ובפשטות סוחפת, מתארת אפרת לב את קורותיה של ג’יה בקיבוץ, עד לשחרור המיוחל.