כל אותו הזמן לא משו עיניי משורת האלונקות הפרוסות בשטח שמצפון לחניה, שעליהן מונחות גופות החברים וחלקי גוף מבצבצים מבעד לשמיכה.
“חכה לי שנייה”, ביקשתי מארז וניגשתי אל האלונקות, אל החברים החיילים שלי. זה חלום או מציאות? עברתי אלונקה אלונקה, ומבלי להרים את השמיכות ידעתי מי שוכב בכל אלונקה. נעמדתי בין האלונקות, הבטתי לשמיים, וכמו בספרו של מאיר שלו “יונה ונער”, נפרדתי מחבריי הלוחמים והדמעות זלגו.

הסיבה החשובה מכול לכתיבת הספר הייתה המפגשים השבועיים אצל המשפחות השכולות ואצל משפחות פצועי הגדוד וחיילי הגדוד. הבנתי שלכל אחד מהחיילים, קציני הגדוד והמשפחות יש תמונה וזיכרון שונים לאירוע בכפר גלעדי. הבנתי שחייבים להרכיב את חלקי הפסיפס לכדי תמונה כוללת ורחבה שתהיה נאמנה לאמת ככל האפשר. יצאתי לבקש את האמת של הגדוד ושל הנופלים ולסגור מעגל נפשי אישי.

רס״ן אייבי אמר לסרי נולד בירושלים בבית חולים “ביקור חולים” והתגורר במעברת תלפיות בצריף 403. בסוף 1955 ההורים ירדו להקים את מצפה רמון. את התיכון למד במדרשת שדה בוקר. במאי 1973 התגייס לצנחנים, נלחם ונפצע במלחמת
יום כיפור. מורה ומחנך כ-40 שנה בבית הספר התיכון, בוגר אוניברסיטת בן גוריון. שילב פעילות ציבורית ובשתי קדנציות כיהן כסגן ראש מועצה בפועל. אב לדותן ועמית וסב ל-8 נכדות ונכדים