כשתומר חזר בפעם האחרונה לזרועותיה של איילת, היה זה על השביל מול בית הוריה בקיבוץ. גם הנשיקה הראשונה עם אפרת הייתה על השביל. עם תמר היה עולה בשביל המוביל אל הבריכה בסוף יום חם, וכשהיו ילדים טייל על השביל עם נועה. גם כשאימא עלתה לארץ היא הלכה  בשבילים, ביום הראשון עם חצאית כחולה ולאחר מספר ימים עם מכנסיים. כשהגיעה רכילות הביתה אבא היה מכריז, “שמעתי על השביל.” בקיבוץ לקחו את הילדים לראות מהיכן יצא סבא למלחמת העצמאות. בשירות הצבאי הוא חרש את הארץ אבל התגעגע לשבילים של הקיבוץ. גם את הבשורה ששגיא נהרג הוא קיבל על השביל.

זהו ספרו הראשון של דורון פז, בן וחבר קיבוץ, דור שלישי לחברי קיבוצים. הספר מבקש לספר את סיפורה של תנועה, את סיפורה של תקופה וגם את הסיפור האישי בגבולות מטושטשים בין האישי והפרטי לבין הכללי והקיבוצי.