אלונה נראית קצת פיתית וקצת לא. העיניים הכחולות והתספורת הן הצד הפייתי שלה, ומכנסי הגינס הקרועים באורכים שונים הגופייה שחטשפת בטן והפירסינג הן הצד הזנותי שלה. הסניקרס הלבנות עם הלבבות הוורודים שייכות לצד הפייתי שלה או לצד הקיטשי אם תרצו. זה יכול להיות אותו דבר אבל זה יכול גם לא.
תלוי מה זה קיטש ומה זה פיה.

זהו סיפור על אהבה אחת גדולה, בלתי אפשרית ועל פרידה שהיא מוות.
כמעט. אהבה שהתחילה כתמימה וחייכנית והפכה למשהו שאי אפשר איתו אך גם אי אפשר בלעדיו. זהו סיפור על הגבול הדק שבין שפיות לטירוף, דמיון והזיה, חיים ומוות.

אורית פילברג, בימאית סרטים דוקומנטריים, תסריטאית, עיתונאית, לאחר מכן החלה לעבוד כמדריכה עם נפגעי נפש. כיום היא מקדישה את עצמה בתור סופרת שחוותה חוויות קשות במסגרת עבודה.