“כשעזבת, נשברתי לרסיסים. כשביום גשום בתחילת ינואר התנגן ברדיו השיר של בית הבובות, לא יכולתי להמשיך לנהוג ועצרתי בצד הדרך. ב”פתאום כשנדמה שהשחר לא יפציע לעולם, עוד עולה זיכרון ישן,” כל הדמעות שלי פרצו החוצה. זה הפסקול שלנו, זוכרת? זוכרת איך שרת לי אותו כשעמדנו ברמזור בדרך לחגוג לי יום הולדת? לא התביישת לזייף בקול שלך ולשיר לידי. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותך שרה. את לא ידעת שהשיר הזכיר לי את שחר, ועכשיו הוא מזכיר לי גם אותך.” אל ליבו של אביב, שחקן מצליח וחורך מסך חודרת גילי, לאחר עשר שנים שלא נפגשו. הפגישה ביניהם מציתה מחדש רגשות שהם חשבו לשכוח ומערערת את עולמם היציב והבטוח. אביב לוקח הפסקה מהחיים ונסחף למסע שבמסגרתו הוא מתעמת עם שאלות, לאן הולכים חייו, הזוגיות עם גילי ועל חיים בצלו של שחר שנהרג בפעילות צבאית, אך עדיין נוכח בחייו. במסעו הוא פוגש את אנה, אחות גרמנייה שונה מכל מה שהכיר. אנה סועדת אותו ועם הזמן מתפתח ביניהם רומן. יחד איתה הוא מנסה לתרגל לרגע משהו שמעולם לא היה לו ולא בטוח שהוא באמת רוצה. אחרי הלילה ההוא, הוא רומן סוחף ומרתק. העלילה הקצבית חושפת סיפור על אהבה שנידונה לכאורה לכישלון ידוע מראש, אך היקום כולו משקיע בצירופי מקרים כדי שזוג מתאים יצליח בכל זאת להתחבר. הרומן מזמין את הקורא לגלות מה עושה הזמן לאהבה ולחלומות שלנו. זהו סיפור על הכאב שבאהבה, ובו בזמן על הכוח המרפא שלה.