בין מזרח למערב, בין הצפון לדרום, שוכנת נקודה קטנה
והיא אני, מַפּיק באמצע המרחב, נטול דעת או בינה,
תלוי בחסדו יתברך ורק אליו המשיכה.
צורת אדם קטנה ומתאווה אל מי עשני ולמי אכיר תודה,
וככל שאתקרב כי אתבונן מלשון בינה,
אני הולך ומתמעט מרצונות וצריכיא…

כשנתתי לעובד הבכיר לקרוא את הספר הוא שאל:
מה זה, סיפור, יומן?
לא ידעתי לענות לו בשלוף וגם היום קשה לי להגדיר,
אבל אם היו מכריחים הייתי עונה מסע. פשוט מסע.