הספר נמכר במכירה מוקדמת.

החיים באתיופיה היו קהילתיים, מגובשים, פשוטים. לזמן היה קצב אחר, רגוע, טבעי. חיינו בתוך הטבע. אבא היה רועה צאן, אימא גידלה אותנו באהבה ובמסירות שאין להן סוף. תמיד היינו סביבה, בכל מעשה, בכל תנועה. אפילו לשאוב מים הלכנו איתה. הדרך הייתה ארוכה, אבל הלכנו יחד, היא עם כד גדול ואנחנו, הילדים, עם כדים קטנים, צוחקים, עוצרים להפסקות, ממשיכים יחד.
אימא לימדה אותנו לטוות, לאפות אינג'רה, לזהות צמחי מרפא. כל פעולה לא הייתה רק מלאכה, אלא גם העברת מסורת, העברת זהות.
"אימא, למה צריך לשים את הטֵף דווקא ככה?" שאלתי פעם כשישבנו יחד להכין את הבצק.
"ככה סבתא שלי לימדה אותי," ענתה בפשטות, "וסבתא שלה לימדה אותה. יש דברים שאנחנו לא עושות רק כי הם עובדים; אנחנו עושות אותם כי הם חלק ממי שאנחנו. כשתכיני אינג'רה כמו שאני מלמדת אותך, תחברי את עצמך לכל הנשים במשפחה שלנו, עד אלפי שנים אחורה."

אדיסה הוא רומן פסיכולוגי רב־תרבותי המתאר אישה צעירה שנושאת בליבה שברי זיכרונות מילדותה באתיופיה ומחוויות ההסתגלות בישראל ושעוברת תהליך רגשי עמוק החושף שכבות של כאב, נדודים וחיפוש זהות.
זהו סיפור על שתיקה שמבקשת קול, על שורשים שנשכחו – ועל האפשרות להיוולד מחדש. בה בעת, דרך דמותה של חברתה ירוס, הוא מעלה שאלות מוסריות נוקבות המחייבות התבוננות והחלטות משנות חיים.

יהודית מקונן־שפרינגר פסיכותרפסטית מתמחה בריפוי רב תרבותי, אומנית רב תחומית, מפתחת שיטת הטיפול "חוכמת נשות הקקאו", מלווה מסעות זהות לנשים במדבר.
נשואה ואמא לשישה ילדים, אישה שלמה המחוברת לשורשי האדמה והיהדות.
אדיסה הוא רומן הביכורים שלה.